עולם המיחזור והשימוש החוזר כבר מזמן הפך לin בעולם העיצוב.
בהתחלה הכל היה נעשה במחתרת ובצניעות.
כסאות, שולחנות ועוד חפצי אומנות מעץ היו מגיעים לידיהם של אומנים. עם קצת ליטוש, מעט צבע והנה נולד מוצר מתחדש. אם השנים הלך והתמקצע התחום של השימוש החוזר בעץ ומגוון הדברים שנעשו הפכו להיות ממש שפה עיצובית.
בשנים האחרונות העץ הישן קיבל תפנית שהפכה אותו מסתם עוד עץ לעץ שמביא איתו יצירתיות, עיצוביות והוא הלך והשתלב במקומות מתחדשים כחלק ממגמת עיצוב הפנים.
ולא סתם.
העץ מביא איתו עולם שלם נוכחות. הוא משדר ייחוד, עדינות ורכות או חספוס וקשיחות ובדרך כלל רואים עליו את סיפורו רב השנים.
העץ הוא חומר גלם עדין שמושפע מהרוח ומהגשם, מהחום ומהקור. סופג אליו את מציאות חייו: החתכים, השבבים, המכות הצלקות, אך לעולם לא מאבד מאופיו היציב החזק והחם. מושפע ממגע ידי אדם מקבל אליו העץ הישן לא רק חיים חדשים אלה גם מקום של כבוד במתחמים המעוצבים אפילו המפונפנים ביותר אך גם בשל תכונותיו העמידות הוא מוצא את עצמו מתאים גם למקומות רכים ועדינים ולא בכדי.
בתורת האסטיתקה היפנית לאופיים של חומרים האלה קוראים וואבי סאבי. וזאת תורה שלמה של התייחסות ליופי ואסטתיקה בעיצוב המרחב. כזאת שמדברת על להיפרד ממה שלא צריך, לתת מקום וביטוי לדברים הלא שלמים, להדביק את הישן, לתת מקום לפתרונות שנראים שגויים, קצת אחרים ובעיקר לאפשר לחומר להיות חומר בלי לנסות להפוך אותו למשהו אחר.
או כפי שכתב פעם אריק איינשטיין
כל כך הרבה עצים יש בעולם
אז תחת איזה עץ לשבת,
שהצל יפול עלי כולו
ויהיה לי טוב. …
כל כך הרבה דרכים יש בעולם
אז איך אוכל לבחור בדרך
שבה אלך לי עד הסוף
ויהיה לי טוב.
בסטודיו בי.פה אוהבים את העץ. אוהבים אותו כמו שהוא, לא מלוטש, קצת מיושן, לפעמים מחוספס, לפעמים קצת צבוע לפעמים גם לא. אנחנו אוהבים לתת לילדים לעבוד איתו, להרגיש אותו, לנשום אותו, ללטף אותו ולהשתמש בו לרעיונות חדשנים פשוטים ושימושיים. הנה מקבץ של כמה פרטים שתוכננו ונבנו יחד עם תלמידים ואמנים מקומיים.
עיצוב מרחב בית ספר אולפנה
פינות קפה וישיבה בחוץ בכיפה האקולוגית
בית ספר תיכון רבין פרויקט עיצוב מרחב למידה בשיתוף תלמידים
פינות ישיבה בשימוש חוזרים של עץ משטחים
ערוגות לימודיות בשימוש חוזר של עץ משטחים
ביצוע: ניב זהר 
ביצוע: איציק עץ
פינות ישיבה בשימוש חוזר של עץ בית ספר חב”ד.
