חדר המורים הוא לב בית הספר. זה המקום אליו מגיע הצוות החינוכי לנוח, לדבר לתכנן ולהוביל את תלמידיו להיות אזרחים יצירתיים ומועילים היודעים לא רק להגשים את עצמם אלה גם לכונן חברה טובה יותר בהתאמה למאה ה – 21. בחדר המורים אמורים המורים להפעיל יחדיו את הראש, הלב והיד תוך שהם מתמודדים עם אתגרים חינוכיים בדרכם לחנך את הדור הצעיר.

חדר מורים בית ספר היובל

בתפקידי כמנהלת המחלקה לחינוך ועיצוב סביבתי אני מלווה, מדריכה ומעצבת מערכות חינוך. מתוקף תפקידי אני נפגשת עם מנהלות רבות ומסייעת להם לגבש תוכנית חינוכית ייחודית ולעצב מרחבי למידה פדגוגיים המתאימים לתפיסת עולמם. במהלך השנים האחרונות יצא לי להכיר מקרוב בתי ספר רבים, לשוחח עם מנהלים ומנהלות ולפגוש צוותים חינוכיים רבים. כמעט כולם מדברים על הרצון בשינוי באופן בו נראה הכיתה, חדר המורים ובית הספר, כמעט כולם מדברים הקושי בלפעול שעות בתוך כיתות שלעיתים אין אקוסטיקה, יש הגבלת פתיחה על חלונות, בדרך כלל יש רק נאונים לבנים ובתוך כל האי סביבה הזאת מנסים להרגיע ולעצב את התלמידים. ללא ספק משימה מורכבת.
מסיורים אלו התחזקה אצלי התפיסה כי הסביבה הראשונה, החשובה ביותר, שיש להתחיל איתה במטרה להצעיד את בית הספר לעבר השינוי, היא דווקא אזור המינהלה וחדר המורים. הלב הפועם של בית הספר. שם, בכור ההיתוך הזה בו נפגשים הראש, הלב והיד, שם המקום להשפיע באמצעות עיצוב נכון שיאפשר להביא לידי ביטוי את חזון בית הספר, צורכי הצוות החינוכי וחלומותיו ויסייע להוביל את כולם לעבר הלמידה שכולם כל כך מייחלים אליה המותאמת ללמידה במאה ה – 21.

בית ספר רבין – חדר מורים שכבתי

זה נשמע פשוט אבל זה לא. גם כשכבר יש רצון וחזון להוביל לשינוי הרבה פעמים אני נתקלת במצבים בהם לא המנהלים ולא הצוותים יודעים לשים את האצבע על מהות השינוי הנדרש וכך יוצא שכמעט תמיד אני שומעת :“אני חייבת להחליף את הריצוף”“את רואה שם למעלה את החור בקיר זה מפריע לי”” אני לא אוהבת את הצבע הזה והזה” ועוד..בתהליך העבודה אותו אני מובילה אל מול המנהלות, אנחנו מניחים בהתחלה לתשתית החדר/ כיתה ומתחילים לשאול שאלות המתייחסות למהות וייחוד בית הספר והצוות החינוכי. מה הסיפור החינוכי?

חדר מורים בית ספר תיכון בגין, אילת

מה אופיו של בית הספר? מה מייחד אותו? מי הצוות שלו ואיפה נקודות החוזק? איפה נקודות החולשה? איזה דברים זוהו כמגבשי צוות? מה מרתיע את הצוות?  רק אחרי שעשינו ברור לגבי מי הוא ומהו בית הספר אנחנו ממשיכים לשאלת “מיליון הדולר”.
“אם לא הייתה לכם מגבלה תקציבית איך הייתם רוצים שחדר מורים יראה ולמה?”  בשלב זה אנחנו מתחילים לחלום חלומות ולהסביר לעצמנו מדוע כל פרט חשוב בעיצוב ואיך הוא ישרת את החוויה החינוכית החדשה שאנחנו רוצים ליצור בחדר המורים. איך ומה יגרום לצוות להרגיש נינוח, מגובש, שיש לו זמן להשראה, מקום להירגע, מקום לדבר, מקום לעבוד בצורה שקטה, מקום לסדנא לגזור ולהדביק, אולי סלון קטן?  וכך אנחנו ממשיכים לחלום על הפונקציות הנדרשות וכיצד הם יראו. אנחנו מדברים על הצבעים ועל המרקמים ועל השילובים. התהליך הזה של ברור לוקח בערך 3 מפגשים ותוך כדי אנחנו מייצרים סקיצות וסקיצות וממשיכים להתקדם עד שכל הצוות החינוכי מאשר את התוכנית המוצעת.
במהלך המפגשים הראשונים אנחנו משאירים זמן להשראה… חשוב להראות לצוותים החינוכיים תפיסות חינוכיות חדשות המתקיימות בבתי ספר שונים בארץ ובעולם וכיצד בא לידי ביטוי עיצוב בית הספר. כך אנחנו לומדים כיצד עיצוב משרת את החינוך ואת הצוותים החינוכיים וגם את התלמידים וההורים.

חדר מורים בית ספר תיכון בגין, אילת

וכך שלב אחרי שלב אנחנו מובילים את בתי הספר לא רק למיקוד התפיסה החינוכית אלה להתאמת העיצוב כדי שיסייע להם לקדם את החזון.
ברוב המקרים במהלך הביקורים עם המנהלות אני בודקת לא רק את חדר המורים אלה את כל מבואת הכניסה מחדר המנהלת, סגנית, יועצת. איך מתחלקים החדרים? איפה מתקיימות הישיבות? האם יש מקומות רכים לנהל שיחות מורכבות?
מניסיוני חשיבה מחודשת על המרחבים מאפשרת להוביל לעיצוב כולל של חדר המורים וחדרי הסגל המקצועי וליצור שינוי משמעותי עבור הצוות המוביל את בית הספר.

בית ספר ימין הרצוג, ממ”ד, אילת

יש מספר דברים שאני לא מתפשרת עליהם בתהליך העיצוב ואלו התשתיות הסביבתיות גם במטרה להפוך את המבנה לבריא יותר אבל גם הם קריטיות לשינוי הפנימי.
אוויר טבעי, אור יום ומבט החוצה אולי אחד הדברים הקריטיים בחדרי מורים. מבט אל החוץ אל הירוק אל החצר, עם חלונות שאפשר לשבת לידם לנוח קצת. השילוב של אויר טבעי ביחד עם מבט נופי מייצרים מידית תחושת נינוחות ורוגע בחדר המורים.
אקוסטיקה. מחויב המציאות במאה ה -21 בחדרי מורים ובכיתות וברמה הכי גבוהה שניתן. חסכון בזה פוגע בכל עיצוב שלא יעשה.
תשתיות מיזוג שקטות וחדשות קריטיות לחיים נוחים בכלל.
חשמל ותאורה על אף היותו החלק היקר בפרויקט חייבים לעשות תכנון חשמל ותאורה מוקפד אשר ישים את כל ההיבטים הטכנולוגיים הנדרשים לחדר מורים במאה ה – 21. מעמדות מחשב נגישות, עמדות USB לטעינה, טלוויזיה חכמה במקום בארקו לצפיה איכותית, רמקולים סמויים ועוד. יש לשים דגש על הסתרת כל התשתיות בתוך הקירות ולהימנע ככל שאפשר מתעלות. ואם אין ברירה וחייב תעלות נסו לעוף איתם ולתת להם מראה מעוצב ולא מיושן.
פינות ישיבה מגוונות מפינות דלפק, לפינות רכות, מעמדות מחשב, לשולחן צף ליד החלון כל המגוון הזה חייב לדעת להתגבש לחדר ישיבות ברגע וחצי כדי לשמש את כל פונקציות חדר המורים.
ואחרון וחביב והכי מרכזי – המטבח… יש לשים דגש על מטבח זמין  ופתוח שלא יוצר צוואר בקבוק של 40 או יותר מורים שבעשר דקות מנסים להכין קפה כדי לנוח כמה דקות…

בית ספר מצפה ים אילת

במהלך שמונת השנים האחרונות שיפצתי את רוב חדרי המורים של כלל בתי הספר בעיר אילת. מתהליך זה אנו למדים כי לאחר הטיפול בחדר המורים עולה רמת המוטיבציה של הצוותים החינוכיים להוביל מהלכים פדגוגים חדשניים בבית הספר. הצוותים החינוכיים מדווחים על תחושה ביתית, נעימה ונינוחה בחלל הכי חשוב עבורם מה שמגביר את תחושת השייכות והקשר החברתי בין חברי הסגל ומקל על עבודת המנהל להצעיד את הצוות שלו קדימה לעבר המאה  ה -21. בנוסף חדר המורים והקו העיצוב ממשיכים ומלווים את בית הספר למרחבים נוספים ויוצרים חיבורים בין החדר הזה לחדרים נוספים אחרים.

הפוסט לב בית הספר – חדר המורים הופיע לראשונה ב-רונה גניאל.

ספריות בית הספר נשארו די יתומות לאורך השנים. מפעילות ענפה של החלפת ספרים איסוף אנציקלופדיות, מגזינים ועוד הן הפכו עם כניסתנו לעידן הטכנולוגי לסוג של פיל לבן מכוסה באבק.
היות והספריות החזיקו ספרים לרוב מכל מיני סוגים הן גם זכו לקבל את החדרים הכי גדולים ברוב בתי הספר, רק שאם השנים הלך והצמצם השימוש בהם והן נשארו נטולות ילדים ובעלות מראה מיושן, מאובק וחסר אופי.
ספריית בית ספר תיכון רבין, אילת

אך עתה נראה שמגיע עידן חדש לעולם ספריות בית הספר.ביוזמת משרד החינוך שהבין כי הגיע העת לסייע ולחדש את ספריות בית הספר ולהכניסן מחדש בצורה רלוונטית עכשווית ומתוקשבת לבתי הספר היא מהלך חשוב מעין כמוהו.אז נכון, לא צריך אנציקלופדיה בשביל לדעת מידע והכל נמצא בתוך המחשב, אבל עם חושבים על העתיד על השכלה גבוה, על אקדמיה, על מחקר אפילו על המצאות של סטרטאפים חדשים הכל מתחיל בחיפוש מקורות מידע, מקורות ידע שיתמכו ברעיון, שיגלו דברים חדשים. עדין צריך מאמרים אקדמיים, עדין לראות ולקרוא נשיונל ג’יאוגרפי זה מעניין גם עם זה נעשה בתוך המחשב ולא על גבי הנייר.יחד עם זאת ברור לכל שצריך להמשיך לעבוד וללמוד ולנתח ולכתוב. בקבוצה ביחידים, אבל עבודת המחקר ממשיכה גם הרבה מעבר למציאת מקורות המידע. עלינו להצליב בין מאמרים שונים כדי להגיע לידע חדש, עלינו ללמד לנסח, לשאול שאלות ולדעת לכתוב. להשתמש  נכון במילה הנכונה, במילת הקישור המיוחד שבאחת תהפוך סתם מאמר למאמר אקדמי.

ספריית ביה”ס גולדווטר

ומה מקומה של הספרנית החדשה? האם תפקידה הוא רק להמשיך לדרוש שקט או שתפקידה לכוון ולסייע בלימוד מקצועי ואקדמי כיצד מוצאים את המידע הנדרש בתוך עולם הרשת הגדול, עליה לשלוט בכל הספרות הקיימת אלה שעכשיו היא לא רק על המדפים אלה גם בתוך רשתות, וכתבי עת כשהכל היום נמצא בתוך העולם הדיגיטלי.

ספריית ביה”ס גולדווטר

והאם הספריה היא רק מקום לספרים? או שאולי תלמידים יכולים להגיע לשם כדי לנהל קבוצות דיאלוג קטנות ? אולי גם גדולות יותר?
ואיך נראה עיצוב של ספריה במאה ה – 21? איזה פונקציות עליו להכיל כדי להפוך להיות שוב רלוונטי?
על כל התהליך הזה ועוד למדתי כאשר עיצבתי ביחד עם המפקחת על הספריות במחוז דרום עמליה ק’וצין, שפרשה לגמלאות, מספר ספריות בבתי ספר בעיר אילת.והנה כמה דגשים קטנים לגבי עיצוב ספריות במאה ה – 21 .

מקומה חייב להיות מרכזי בלב בית הספר.

ספריית בית ספר גולדווטר, אילת

• הספריות צריכות להתחלק לשני חלקים עיקריים. חלק ללמידה עיונית ובו שולחנות לעבודה בקבוצות, שולחנות פרטניים כאשר ניתן בקלות ובמהרה לשנות צורה וסדר. בהם חלק זה יש למקם אזור לתצוגה דיגיטלית לקהל רחב.

ספריית בית ספר יסודי, אלמוג, אילת

• אזור עיוני ובו כל הספרות הקיימת: יפה, אקדמית, מגזינים ועוד.
• בשני אזורי פעולה אלו חייב להיות: מדפי ספרות מתכוונים לאורך הקירות לפי גובה התלמידים. ממתכת בלבד (ניתן לחפות או לייצרן בתוך נישה אבל הבסיס חייב להיות ממתכת כדי שניתן יהיה ליצור שינוי בגבהים) יש להתאים את גובה המדף העליון לפי בית הספר : יסודי או על יסודי.

ספריית בית ספר יסודי, אלמוג, אילת

• בשני האזורים ניתן למקם עמדות מחשב בהם ניתן לראות ולעבוד בעבודה אישית או בזוגות.

• יש לייצר מיקום למדפסת כולל אזור להנחת ספרים.
• יש לייצר אזור עבודה רכים, לישיבה א – פורמאלית.

ספריית בית ספר תיכון ע”ש רבין, אילת

• אזור להחזרת ספרי השאלה.
• וכמובן אזור מרכזי בלב החלל לספרנית כך שתוכל לראות את כל הנעשה במרחב הספריה. לעמדת הספרנית יש ליצור תנאי עבודה נוחים הכוללים ארונית ומידוף וכו.
• ברמה העיצובית כל התכנים העיצוביים חייבים להיות מחוברים לעולם התוכן של בית הספר או הילדים, ספרים, סופרים וכו.

ספריית בית ספר יסודי, אלמוג, אילת

• כדי לייצר עומק ועניין בספריה כדאי להיעזר בתכנון תאורה נכון כך שיכניס עומק לחלל.
• חובה להתייחס לאקוסטיקה בתקנים גבוהים ותאורה מספקת שאינה מסנוורת ומשלבת תאורת יום לבנה ותאורה צהובה רכה.

ספריית בית ספר תיכון ע”ש גולדווטר, אילת

הפוסט הספריות החדשות – מבט פנימה הופיע לראשונה ב-רונה גניאל.

השנה פתח לראשונה משרד החינוך יוזמה בשם הגן העתידני. כשהוא מגדיר מחדש את המשימה הלאומי של תהליך החינוך במסגרות הקדם יסודי מתוך ראיית נכונה וחדשה המאגדת לתוכה תפיסות פדגוגיות שפעולות בשנים האחרונות המביאות אותנו להכין את הילד לעידן המאה ה – 21.
וכך הגדיר משרד החינוך את “המשימה המרכזית” : “גן הילדים בישראל יתבסס על האמונה ביכולתם של הילדים וצוות הגן ליזום, להוביל, ללמוד, לחקור וליצור את הגן שלהם תוך אינטראקציה מיטבית ומתמדת בין כל השותפים. זאת מתוך הבנה שכאשר תהליך כזה יתרחש, תתקיים חוויית למידה המותאמת למציאות של היום ולאתגרי העתיד”.

גן כרמלה, אילת

למידה זו משלבת בתוכה פדגוגיות מוכרת ומחברת בין תחומי ליבה לעשייה מעולם הקיימות בה חלק גדול מהחינוך מבקש להביא בחשבון את הסביבה החיצונית כחלק מהמרחב, את העשייה האקטיביסטית כפועל יוצא של הטמעת תכנים חדשנים וכל אלה לצד עידוד ילדים לעשות, ליצור, ליזום ולפעול מתוך מקום אישי וקבוצתי.כמי שהובילה את תחום החינוך לקיימות במשך כשני עשורים יצא לקחת חלק מהכשרת מערך של גננות והטמעת ערכי קיימות ופדגוגיות מתאימות לגני הילדים ובשנים האחרונות אף הובלתי כמי שאחראית על עיצוב מוסדות חינוך גם את עיצוב גני הילדים הישנים בעיר.

גן ברק, ממ”ד, אילת

עיצוב פנים של גני ילדים הוא חוויה ייחודית בייחוד עם מטפלים בגנים ישנים שהוקמו לפני עשרות שנים. בגנים אלו חוץ מהאתגר הגדול של לחדש תשתיות ישנות נדרשו להתמודד עם מבנים ישנים, סגורים בהם הדרישות האנושיות היו קטנות וצרות יותר וניקח לדוגמא את שירותי הילדים, העדר שירותי צוות, מטבחים קטנים, חלונות צרים ותקרות משופעות מחומרים ישנים וחלקם מתפרקים.

גן ניר, אילת

יחד עם זאת זה היה אתגר לנסות להפוך מבנים ישנים שלרוב הובאו “כשקובית” לשטח ולנסות להפוך אותם לגנים מוארים, המחברים בין החוץ לפנים, המאפשרים תנועה חופשית בגן לילדים אך יכולת שליטה מלאה על כל מרחב לגננת ותכנון פנים יצירתי המאפשר לייצר פעילות של עשייה בשטחי גן קטנים יחסית.

גן כרמלה, אילת

ההתמקדות בשיפוץ פנים לגני הילדים עסק בשני דברים עיקריים:

• שינוי התשתיות: הרחבת מפתחי חלונות ודלתות כל שיאפשרו כניסה של יותר אור ואויר טבעי ונראות בין החוץ לפנים, הסדרת האקוסטיקה ברמה המתאימה לילד הסובלים מליקוי שמיעה כדי שניתן יהיה לקיים פעילות סדנאית בתחנות עבודה שונות כפי שמתבקש מתכנית הגן העתידני, הסדרת מערכת החשמל והתקשוב בגן כך שטכנולוגיות המותאמות לגיל הרך יוכלו לפעול ביתר קלות, לצד הסדרת כמות האור הלבנה והאור הצהוב המאפשר יצירת סביבה רכה, נינוחה במרחבים נדרשים. יצירת חלונות בין כל מרחבי הגן כך שלגננת יתאפשר לראות את הילדים בכל עת מכל מקום, הסדרת שירותי הצוות, ומטבח מרכזי שגם ממנו ניתן יהיה לראות את כל פעילות הגן לצד יצירת תשתית מוגנת בפני ילדים. הסדרת שבילי הגישה לגן והרחבתם לטובת הילדים וההורים הנכנסים לגן. יצירת תשתית למערת השקיה להקמת גינות לימודיות וטיפוח הטבע והנוף ברחבי הגן על ידי הגננת והילדים.

גן גיבורים

• עיצוב פנים והלבשת הגן ברמת ריהוט קליל ופשוט המאפשר לילדים להיות
• אחראים על ארגון סביבתם, יצירת מוקדי עבודה שונים על פי דרישות הגן, יצירת לוחות תוכן ידידותיים לילדים הממוקמים בגובה הילד ומאפשרים לו לקחת חלק בבחירת היצירות/ עבודות אותם יבחר לתלות על קירות הגן, אזורי שקט המאפשרים עבודה ממוקדת בקבוצות קטנות, סדנאות חומרים וכמובן אזור כינוס מרכזי בגן עם תשתית טכנולוגית נדרשת הכולל חיבור למקרן/ בארקו/ רמקולים ומחשבים גם בגילאי טרום חובה. וכמובן צביעת הגן בצבעים רכים ונעימים המשרים אווריה נעימה ונינוחה בגן.

בגנים בהם בוצעו פועלות השדרוג ניתן היה לשמוע מדיווחי הגננת דבר ראשון על אווירה נינוחה של הצוות, ההורים ואף התלמידים ומכאן נולד שיתוף פעולה גדול יותר עם ההורים. שיתוף פעולה זה אפשר לגננת ללמד נושאי חינוך רחבים ולרתום לפעולה גם את הורי הגן כמו לצורך הקמת גינה לימודית ועוד.

עוד דיווחו הגננות כי העובדה שהותקנה בגן מערכת אקוסטית מאפשר לה להפעיל יותר מוקדי עבודה בו זמנים ולא לנסות לשלוט על הגן כולו ביחד ובכך להתקדם בצורה טבעית יותר לתכנית חינוכית משתפת. לכך תרם גם העובדה כי מכל מקום בגן ניתן לראות את הילדים מה שתמך שוב בפעולות נרחבות של יצירת מוקדי עבודה משתנים.

לתהליך זה השלכות נרחבות יותר על החינוך במערכת הקדם יסודי כי ניתן לראות שגננות שזכו בשיפוץ גני והצליחו להפעיל מודלים משתנים וחדשנים של גנים עתידים המשיכו ומיקדו פעילות זו והפכו לגננות מובילות בתחום.

הפוסט גן הילדים של העתיד הופיע לראשונה ב-רונה גניאל.

רחובות.

רחובות זה דבר מרתק.

מאז ומעולם הם העסיקו אותי.

תמיד סקרן אותי לדעת למה אנשים נמשכים למקום אחד ולא לאחר?

מה מרגיש רחוב שנזנח?

ואיך מחזירים לרחוב כזה את האנשים?

למה יש רחובות שגורמים לך להרגיש שמח וכאלה שגורמים לך להרגיש בודד?

למה תמיד נדמה שבאירופה או תל אביב כיף יותר ללכת ברחוב מערים אחרות?

שנים שזה הולך איתי ככל שאני מתבגרת ומואסת במכונית אני שבה ומגלה את היופי של הרחוב, את החשיבות של העצים, את החשיבות של מיקום הספסל בצורה הנכונה, את הצבע ברחוב.

ונראה שאיני היחידה, כי בשנים האחרונות ככל שהלכה והתרחבה ההבנה והתפיסה שהחיים שלנו עוברים לעיר כך חזרה להכרה החשיבות של תכנון השכונה והרחוב כמקום שמיועד קודם כל לאנשים. ועם ההבנה הגיעו השאלות ואולי החשובה מכולן היא כיצד מחזירים את הקהילה לרחוב? כיצד הופכים את הרחוב למקום שנעים לחיות ולבלות בו? ומה צריכים האנשים ברחובות במאה ה – 21? האם זה שונה ממה שהיה בעבר?

האם יש צורך בעוד ועוד קניונים או שטחי מסחר גלובאליים? או שאולי דווקא לחזור ולעודד עסקים קטנים ומקומיים? אולי צריך יותר פארקים וגני משחק, עצים ומקומות מוגנים לרוץ ולהתרוצץ? אולי זה כבישים סואנים או רכבות? או אולי עוד פינות לשיחה סתם ככה בשדרה?

כך או כך ברור לכל שמשהו ברחוב צריך להשתנות כדי להחזיר את האנשים שנעלמו, את הילדים שהתכנסו בבתים, את המשחקים המוגנים בשכונה? את הטיפוס על העצים? את הריצה החופשית בלי דאגה, את הטיול ברחוב הצבעוני התוסס.

ויש רחובות שנשארו כאלה, שתמיד קורה שם משהו שמושך אליו את הקהילה. אלו הרחובות שבדרך כלל משלבים את התכנון המשכיל של המהנדסים והמתכננים ביחד עם עבודת הקהילה. אלו הרחובות שמציירים בהם, שעוצרים בהם לכוס קפה בו פוגשים את השכנים, את הרחובות שנעים ללכת בהם סתם ככה בלי סיבה, לעצור, לשוחח, לנוח רגע, לשחק או סתם לשוטט בדרך ליעד אחר.

נסו לדמיין אתכם הולכים ברחובות תל אביב, ברצלונה, ברלין, לונדון או כל רחוב אחר בו שוטטתם, נסו לזהות מהו שגרם לכם ללכת לשם?

האם זה הגרפיטי שציירו אנשים שרצו להביע את דעתם בסתר? האם זה הקניות ברחוב? בית הקפה הקטן והמיוחד? האירוע הקטן שיצרה העירייה? אולי זה הספסל מתחת לעץ? או סתם שדרת העצים הותיקה? אולי זה גן השעשועים שהילדים כל כך אוהבים? או סתם רחוב שבא לכם ללכת בו לאיבוד ולמצוא דרכים חדשות?

ככה או ככה ו כמו בשיר של יובל בנאי

“ברחובות שלנו
יש קסם מיוחד
זה לא מפריע
רק אם אתה לבד
כשאתה לבד
הכל נראה גדול
הכוכבים למעלה
לא רוצים ליפול “

והיות וגם אנחנו חושבים ככה אז החלטנו לצאת ולחקור.

עיצוב רחוב חברתי איך עושים את זה?

ניסנו להבין איך ומה עושים ברחובות שנשכחו, שנעזבו שנזנחו. ניסנו להבין האם למישהו בכלל אכפת מהם? גייסנו כמה מומחים מהתחום וביחד התחלנו לעבוד.

בהתחלה אספנו קבוצה מגוונת שכללה מורים וגננות, אנשי קהילה אכפתיים, אמנים קהילתיים וכל מי ששמע ורצה. וביחד התחלנו לחשוב איך ומה ואיפה אפשר להשפיע? לשנות? לעצב מקום שבו תחווה הקהילה את הסיפור המקומי. בתהליך דמוקרטי בחרו חברי הקבוצה לעצב תחנה אוטובוס ישנה וקטנה ברחוב מרכזי ולבצע שם התערבות עיצובית קצרה או כפי שקוראים לזה בשפה המקצועית “פופ אפ פלייסמקינג”

השלב הראשון היה להבין בכלל איפה אנחנו חיים ומה ייחודנו? מה מאפיין את העיר שבה אנחנו גרים? מה הסיפור הפיזי שלה אבל יותר חשוב מה הסיפור החברתי שלה? ומה מתוכו נוגע גם בנו ?

אז התחלנו לעבוד… עם שותפים מיוזמת הקיימנים והמכון לחינוך דמוקרטי

בהתחלה ישבנו ודיברנו. על העיר שלנו, על מה שהיה, על מה שהיינו רוצים שיהיה. על מה מייחד אותנו כקהילה ומה מייחד אותנו כמקום. מה הסמלים שלנו? מה ההיסטוריה שלנו? מה חשוב לנו שאנשים ידעו עלינו? מה סוד הכוח שלנו?

אחר כך התחלנו להעלות רעיונות מה אפשר לעשות? למי יש כשרון בתחום מסוים? ואיך נשלב את כוחות הקבוצה לשינוי.

ולבסוף קיבלנו, כקבוצה, החלטה.

בחרנו מקום והחלטנו לעצב תחנת אוטובוס שתספר את הסיפור שלנו, את סיפורה של העיר ושל הקהילה המקומית. המיקום נבחר בשל מרכזיותו. רציתי לראות איך יגיבו אנשים אחרים שיעברו שם. ידענו שהפרויקט יהיה יותר פופ – אפ פלייסמיקנג. כזה שיעמוד לכמה חודשים כדי שנוכל לראות איך אנשים מגיבים בכלל להתערבות קצרה וצבעונית במרחב.
וכך זה התחיל.
זיהינו את המקום.

התחלנו לעבוד. אספנו את כל הרעיונות, הכנו ובנינו הדמיה. כדי שכולם יוכלו לראות כיצד הרעיונות שלהם מתחברים למשהו פיזי ואמיתי שיוצר – מקום חדש ומעוצב.

התחלנו לתכנון, לעבוד וליצור.

ויצאנו לשטח להתקין את “התחנה הוורודה” כשכל אחד מחברי הקבוצה תורם את חלקו על פי כשרונו.

זה לקח לנו קצת זמן אבל בסוף עמדה תחנה חדשה. צבעונית. מחוייכת.
בסוף עמדה תחנה מעוצבת ובה הסיפור שבחרנו להציג לקהילה.
בסוף עמדה תחנה ובה אפשר להתבונן אבל גם להגיב, להתערב, לצלם ולהצטלם.
המספרת את הסיפור שבחרה הקהילה להציג.
משאירה מקום להתערב, להגיב, לצלם.
הופתענו לראות את התערבות העוברים והשבים ברחוב.
את השוטר שנבהל כי חשב שאנחנו פורעי חוק.
את נהגי המוניות שעצרו ואמרו “חבל על הזמן זה לא יעבוד”. 
את תושבי השכונה שמשתמשים בתחנת האוטובוס שעצרו וזרקו מילה טובה והציעו עזרה.
את אלו שביקשו שנעשה בעוד מקומות.
את הקבוצה שהתגבשה ושהצליחה להפוך רעיון למציאות שפרסמה והניעה את הרשת והעיר כולה לעצור ולקחת חלק במיזם.
ובעיקר את צילומי האנשים שעצרו להתבונן, לקרוא, לכתוב לנו תגובות.

אחרי עיצוב המרחב העירוני הזה הגיעו מרחבים נוספים שבאו בעקבותיהם..פרויקט שעשינו עם סטודנטים שבחרו להתערב בתוך קמפוס בן גוריון…וקראו למקום שלהם “קמפוסלון”

פרויקט נוסף עשינו עם תלמידי תיכון שבחרו לעצב את הכניסה לבית הספר וקראו לפרויקט שלהם “מה האור שלך?”

ופרויקט אחד נוסף שכבר הפסיק להיות פופ אפ והפך להיות עיצוב מקום אמיתי ומושקע ונבנה בשיתוף מורים, סטודנטים ואנשי קהילה.

הפוסט ברחובות שלנו יש קסם מיוחד… הופיע לראשונה ב-רונה גניאל.

לפני כמה שנים צריכה הייתי לכתוב תזה במסגרת התואר השני. רציתי לכתוב על התהליך שעברתי והעברתי. רציתי שהמחקר יהיה גם משמעותי עבורי ועבור הקהילה אתה עבדתי אבל גם שיספק לי תובנות להמשך דרכי. אחרי שמיקדתי את עצמי הבנתי שמאד אותי זה איך באמת מובילים שינוי סביבתי, חברתי בקהילה עירונית?
באותם ימים כבר הצלחתי להגשים את החלום שלי להקים את הכיפה האקולוגית – בית ספר ייחודי ללימודי חינוך, סביבה, קיימות ועיצוב אך עדין לא הצלחתי להבין מה זה שגורם לאנשים להצטרף לתהליך ? מה קרה לאלו שהלכו אתו שהיו שותפים לקורסים ולהדרכות שהעברתי ומה נותר להם מזה כמה שנים אחרי ?
מגוון הפעילויות שהתקיימו בכיפה האקולוגית ויצאו ממנה לקהילה, שימשו לי כבסיס להתחלת המחקר. מנקודת מוצא זו התחלתי לראיין, ולחקור כיצד השפיעו הקורסים וההדרכות השונות על האנשים שהיו בתהליך, האם הם אכן גרמו לאנשים לעשות שינוי התנהגותי באורחות חייהם? או שפשוט הכל נשאר ברמה של שיעור נחמד ? עניין אותי לדעת מה לקחו אנשים מהתהליך אבל בעיקר מה עשו איתו לאחר מכן? ברמה האישית, החינוכית ואפילו העירונית.
תהליך המחקר היה ארוך, כמו כל מחקר, והוא כלל עשרות מרואיינים רבים ועשרות רבות של שעות תימלולים כנהוג.
התובנות שעלו מאותן שיחות עם אנשים הפתיעו אותי וגיבשו את דרכי כמעצבת, מדריכה, מרצה וחוקרת, לשיטת עבודה מסודרת אתה אני פועלת עד היום כשאני מעצבת תהליכים ומקומות חינוכיים, חברתיים, עסקיים וכמובן ביתיים.
ואלה הם עשרת התובנות שלקטתי מהמחקר ומלווים אותי בעיצוב מקום חברתי:
לקבוצה יש כוח לכן חשוב להקים אותה. כדי שהקבוצה תדע לעבוד ביחד חשוב להקצות זמן לבנות אותה, להשאיר מקום לשיחה, זמן לחלום, זמן לבנות את התהליך. אפשרו אותו, שחקו אתו תנו להם זמן להכיר.

השראה. אנשים צריכים השראה. להכיר, לראות ולשמוע אנשים אחרים שעשו את זה, יצרו, עצבו, חינכו והלכו בדרכים חדשות ואחרות. קחו אותם למסע שיאפשר להם להכיר ועזרו להם לפתח דמיון ולהעז לחלום אחרת. רק כך הם באמת יראו שחלומות מתגשמים גם אלו שנראים רחוקים, אחרים ולפעמים גם מוזרים.

ידע זה דבר חשוב. אנשים רוצים להבין מה האתגר אבל יותר חשוב להם להיות חלק מהפתרון. אפשרו להם לעשות זאת. במצגת, בצילום, בסיפור, בדגם, שרטוט, לוח השראה. תנו להם להסביר מה הבינו ומה הם מציעים כפתרון.

אפשר ללמד דברים חדשים כשמישהו אחר מדבר אבל יותר כדאי ונעים ללמוד עליהם דרך חוויה, שוטטות, טיול, צילום, כתיבה, התנסות. קחו אותם לסיבוב בשכונה, בעיר. כל מקום במרחב הוא כיתת לימוד חיה. לא צריך ארבעה קירות כדי ללמוד. אפשר גם אחרת.

עשיה משותפת מחברת בין אנשים, ומאפשרת יצירת פתרונות יצירתיים וחדשניים. בכל תהליך חשוב להשאיר מקום לתכנון משותף של פרויקט גם אם קטן.

למקום מעוצב נכון, מותאם בגובה , בצבע ובתוכן יש יכולת לגעת באנשים ללא צורך במילים. חשוב לדאוג לעיצוב מקום יצירתי, מגוון שמתחלף מפעם לפעם ותמיד משאיר מקום להתערב בו. מקום שכזה מראה שכמו החיים גם הוא חי ונושם , מתאים ומותאם לתקופה.

החיים הם דבר דינמי וכך גם תוצרים. ככל שההמצאה תהיה בעלת יכולת השתנות גבוה. כיסא שיודע להפוך לשולחן, שולחן שהופך למשחק וכו’ כך היא תתאים לעולם של היום וגם לעולם של מחר.

ללמד אחרים את מה שאתה כבר למדת, הופך את הידע לבסיס התנהגות חדש. השאירו מקום לחברי הקבוצה ללמד אחרים את מה שלמדו. זה יכול להיות מפגש עם מורים אחרים, תושבים או עמיתים. תנו להם להציג את מה שבנו ותכננו.

כולם אוהבים לעצב רק צריך להראות להם את הדרך ולאפשר לכשרון שלהם לצאת החוצה. לכל אחד יש כשרון כזה. עזרו להם לגלות אותו.

שינוי הוא דבר מפחיד . גם אם זה משהו שתמיד חלמנו עליו. נדרש זמן לעבד את הדברים, להפנים אותם ולחיות על פיהם. אל תשפטו ואל תלחצו. תנו לאנשים זמן למצוא את דרכם והובילו אותם בעדינות צעד אחד צעד.

בעיצוב מקום חברתי לקהילה יש קול חשוב מאד בתהליך. אבל כדי לארוג את התמונה כולה חייבת המעצבת להקשיב לקולות ויחד עם זאת להוביל את תהליך העיצוב תוך השארת מקום ביטוי למחשבות ולעשיית תוצרים לא מעובדים.

כך תבטיחו שהידע וההתנסות שתעניקו לקהילה ייצרו מקום לדוגמא וילוו אותם בהמשך הדרך לעיצוב המרחבים הבאים בהם יעבדו.

הפוסט מקום מעצב קהילה הופיע לראשונה ב-רונה גניאל.

עולם המיחזור והשימוש החוזר כבר מזמן הפך לin   בעולם העיצוב.
בהתחלה הכל היה נעשה במחתרת ובצניעות.
כסאות, שולחנות ועוד חפצי אומנות מעץ היו מגיעים לידיהם של אומנים. עם קצת ליטוש, מעט צבע והנה נולד מוצר מתחדש. אם השנים הלך והתמקצע התחום של השימוש החוזר בעץ ומגוון הדברים שנעשו הפכו להיות ממש שפה עיצובית.
בשנים האחרונות העץ הישן קיבל תפנית שהפכה אותו מסתם עוד עץ לעץ שמביא איתו יצירתיות, עיצוביות והוא הלך והשתלב במקומות מתחדשים כחלק ממגמת עיצוב הפנים.
ולא סתם.
העץ מביא איתו עולם שלם נוכחות. הוא משדר ייחוד, עדינות ורכות או חספוס וקשיחות ובדרך כלל רואים עליו את סיפורו רב השנים.
העץ הוא חומר גלם עדין שמושפע מהרוח ומהגשם, מהחום ומהקור. סופג אליו את מציאות חייו: החתכים, השבבים, המכות הצלקות, אך לעולם לא מאבד מאופיו היציב החזק והחם. מושפע ממגע ידי אדם מקבל אליו העץ הישן לא רק חיים חדשים אלה גם מקום של כבוד במתחמים המעוצבים אפילו המפונפנים ביותר אך גם בשל תכונותיו העמידות הוא מוצא את עצמו מתאים גם למקומות רכים ועדינים ולא בכדי.

בתורת האסטיתקה היפנית לאופיים של חומרים האלה קוראים וואבי סאבי. וזאת תורה שלמה של התייחסות ליופי ואסטתיקה בעיצוב המרחב. כזאת שמדברת על להיפרד ממה שלא צריך, לתת מקום וביטוי לדברים הלא שלמים, להדביק את הישן, לתת מקום לפתרונות שנראים שגויים, קצת אחרים ובעיקר לאפשר לחומר להיות חומר בלי לנסות להפוך אותו למשהו אחר.

או כפי שכתב פעם אריק איינשטיין

כל כך הרבה עצים יש בעולם
אז תחת איזה עץ לשבת,
שהצל יפול עלי כולו
ויהיה לי טוב. …

כל כך הרבה דרכים יש בעולם
אז איך אוכל לבחור בדרך
שבה אלך לי עד הסוף
ויהיה לי טוב.

בסטודיו בי.פה אוהבים את העץ. אוהבים אותו כמו שהוא, לא מלוטש, קצת מיושן, לפעמים מחוספס, לפעמים קצת צבוע לפעמים גם לא. אנחנו אוהבים לתת לילדים לעבוד איתו, להרגיש אותו, לנשום אותו, ללטף אותו ולהשתמש בו לרעיונות חדשנים פשוטים ושימושיים. הנה מקבץ של כמה פרטים שתוכננו ונבנו יחד עם תלמידים ואמנים מקומיים.

עיצוב  מרחב בית ספר אולפנה

פינות קפה וישיבה בחוץ בכיפה האקולוגית

בית ספר תיכון רבין פרויקט עיצוב מרחב למידה בשיתוף תלמידים

פינות ישיבה בשימוש חוזרים של עץ משטחים

ערוגות לימודיות בשימוש חוזר של  עץ משטחים

פינות ישיבה בשימוש חוזר של עץ בית ספר חב”ד.

הפוסט כשעץ ישן מקבל טוויסט הופיע לראשונה ב-רונה גניאל.

פעם אי שם לא רחוק לפי כמה עשורים בלבד ילדים היו משחקים בחוץ.
היינו מטפסים על עצים, בונים מחנות, רצים ומתרוצצים בשכונה בחופשיות עד שכל האמהות היו צועקות מהחלון שהגיע הזמן לעלות למעלה.
עברו כמה עשורים, והנה כל מה שהורים מבקשים זה “שימו לנו דשא סינטטי”, “רק בלי חול”, “רצפו לנו הכל” וברגע אחד הכל נהיה פלסטי, חם ושטוח כל כך.

האם כך היינו רוצים שילדנו ילמדו? ישחקו?

בחוויה שטוחה? בלי ענין, בלי אתגר? רק לרוץ כל היום ?

ועוד במשחקים שמלאים במוצרים מפלסטיק ?

ושכל זה בקיץ הישראלי הופך לחממה לוהטת וחנוקה?

מה קרה למשחקים החצר שמועדדים דימיום? יצירתיות? שמועדדים המצאות של משחקים חברתיים?

נראה לי שכולנו נסכים שאפשר לעשות זאת גם … אחרת.

ואכן השנה לראשונה הוציא משרד החינוך שני מסמכים חשובים במיוחד. האחד כרטיס מידע בנושא מצעים לחצרות גני הילדים בו הוא מעודד חזרה למצעים טבעיים והשני היה מסמך הנחיות לתכנון של גן המשחקים הטבעי בחצר מוסדות החינוך.

במסגרת תפקידי אני מעצבת ומלווה תוכניות עיצוב במערכת החינוך בהתאמה לתפיסה פדגוגית. אחד הפרויקט שנתבקשתי לטפל בו היה חצר מוזנחת של כ 4 דונם בלב ליבו של בית ספר יסודי. לאחר כמעט שלוש שנים של חיפושים ועשרות אדריכלים שבעיקר רצו לייצר מהשטח משטח ישר הגעתי למשרד של THINK NAUTER של אדריכליות הנוף ג’ולי לוי פלד ויפעת גל שפייזמן וביחד איתם הובלנו ליצירת גן המשחקים הראשון בעיר אילת .

התכנית של גן המשחקים הטבעי התאימה לנו כמו חליפה שנתפרה במיוחד. תכנון הנוף שהציעו האדריכליות התייחס למצב הקיים ולדרכים שבהם ניתן להתמודד עם יצירת שטח שיכיל רבדים שונים בהם ניתן לייצר תנועה ועומק ורב גוניות של שטח מה שהעניק לשטח עומק ותנועה ועניין.

עשרות משחקים טבעיים שמעודדים פיתוח הסקרנות, משחק מבוסס הדימיון בארץ חלומות, מקומות לזחול, לטפס, ללמוד שיווי משקל, לשבת ולנוח בהנאה או סתם לנסות להשיט חפצים בנחל קיים יוצרו בשטח לצד בתי בובות מעץ וקיר טיפוס ענקי שהוצב בחזית בית הספר הקורא לילדים לבוא ולשחק בו.

ביולוגי עשיר ונפלא הנותן הזדמנות חדשה לילדים להיפגש באופן טבעי עם עולם הטבע ללא תיוון וללא צורך בשום פעולה יזומה.
בנוסף תכנון הגן אפשר לנו לבנות שתי כיתות לימוד חוץ המשמשות את בית הספר המעודד ללמידה חדשנית ואחרת בה חלק מהלימודים מתקיים מחוץ לכותלי הקירות ואף בית הספר.

התכנון כולה לווה בתכנון נוף מדויק המותאם לסביבה המדברית בה נבחרו עצים בוגרים רבים כך שישמשו כמקור טבעי לצל,
מטפסים רבים שיתפסו על מבני העץ ויסייעו להפחית את עומס החום, מצע של חול טבעי בארז החול, שילוש בל אבן טבעית כמצע דריכה ובולי עץ וסלעים מקומיים ליצירת שטח מעניין ותלת מימדי.

לפני

אחרי

מעבר לשעת חצר ובגלל העניין הגדולה שמעוררת החצר בקרב ההורים ותלמידים החליטה מנהלת בית הספר להוסיף לכל כיתה שעה משחק בחצר פעם בשבוע. שעה שבה רק הם יכולים לצאת ולשחק ולהשתעשע בכל המרחבים החדשים.

צוות בית הספר סיכם במשפט אחד את חוויית החצר החדשה שהוקמה בחלקת המשחק היחידה שיש לו “הגשמתם לנו חלום”.

כיום לאחר שנפתחה החצר מפעיל בית הספר תכנית ייחודית בשיתוף גני הילדים בהם הם מוזמנים לשחק ביחד עם הילדים גדולים בחצר המשחקים, שיעורים מתקיימים בבית הספר ובית ספר מפעיל תכנית המשך לטיפול בצמחיה כחלק מקורס גנן צעיר הפועלת בבית הספר כך שהתלמידים שותפים גם לאחזקת הגן בדיוק כמו שהשתתפו בבחירת האלמנטים שיעוצבו ב”גן הדעת” שלהם.

הפוסט משחקים במחבואים הופיע לראשונה ב-רונה גניאל.